דרוש א' תוכחת מוסר מה שדרש                                           פ"ה מוהר"ר זרח אדוני אבי מורי                        הב"ה                     איידליץ זצ"ל בב"הכ ה"ה הרב המאור הגדול                                       מייזל פ' ויחי תקכו הגאון המפורסם נ"י ע"ה                                                  לפ"ק. אמר ע"י הנביא (הושע ל"ז) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שומרון ודחקו המפרשי' בפירושו ואני אבאריהו ע"פ משל למדינה אשר בזמן אחד נחלאו רובם בחולי הקארנואר וקצת מהם שלא שלט בהם החולי וקצת אשר כבר נתרפאו בלי שום רופא ורפואה וזה ידעו ממש רובם ככולם שסיבת החולא' מחמת רוע האויר של מדינה ההיא ומש"ה לא נתנו לב לעסוק ברפואה כי ידעו שהרבה פעמי' הי' כיוצא בו ולא הי' סכנה בדבר וכשיתטהר האויר יתרפאו ממילא והי' שם רופא א' ואף שלא הי' מומחה כ"כ מ"מ מהקצת שהי' יודע הבין מתוך החולאת כי אלמלא שהלב והמוח היו במזג הטוב לא הי' מזיק להם האויר הרע הזה כי כשהטבע שני אלו בריא וחזק אינו מקבל האויר הרע הזה ודוחיהו לחוץ, ואם לא יקדימו לרפאו' האויר ולטהר הגופות ממה שכבר התחיל החולי בהם ואף שעתה אינו נרגש מ"מ טבע לחלוחית ב' אלו להתפשט בכל הגוף ובהכרח בזמן קרוב ילך כל הדם לידי רקבון וסרחון עד שיתפשט בכל הגוף ויחלאו רבים בחולי קשה ומסוכן מאוד ויהי' סכנה אפי' לילך בחדר אותו החולה או לתוך ד' אמות שלו ויהי' סכנה גם להרופא ואף שהרופא הי' יכול ליסע משם ולהציל את נפשו מ"מ מרוב אהבתו לבני מדינתו לא רצה ליסע משם ולהציל את נפשו וטרח לחפש בספרי הרפואות איך יכול לרפאותם ממה שכבר התחיל החולי וגם לטהר האויר ומצא שאם יתעשנו במיני בושם כגון קידה וקנמון בכל יום ויום יתטהר האויר ואם יקחו מאבקת הרוכל אשר לא יונעם לחיך וישתו מי עשבים חריפים וחמוצים ומרים ויזיעו הרבה בכל יום ויום ולא ירבו במיני מאכלים הרעים ויקיזו הרבה פעמים ועוד שאר מיני תחבושת שצריכין להתעסק בהן ימרפאו הגיתית אך הרופא הבין שאף שיפרסם ויודיע להם האי הם בסכנה אם לא יתעסקו ברפואה ויצוה להם לעסוק בכל זה לא ישמעו לו מפני ב' דברים הא' שלא יאמינו לו שהם עלולים לבא לידי סכנה גדולה כאשר חשב הרופא ולא ירצו לענות את נפשם כאשר יבקש מהם הרופא והב' שאף אם יאמינו לו שהם בכלל הסכנה לא יאמינו לו שהרפואה אשר יצוה להם היא רפואה בדוקה ומתוך שהרבה מהם לא ירצו לענות את נפשם מספק וגם הרפואה היא ביוקר ושמא לאחר כל העינוים ימותו וטוב להם לאכול ולשתות ולהתענג בטוב ימי חיי' הבלם המועט ובודאי אם היו כולם יודעי' חכמות הרפואה היו כולם יודעין שכדבריו כן הוא ובודאי היו צייתים לי' ואילו הי' פנאי ללמדם חכמות הרפואה מרוב אהבתם לא הי' הרופא מונע מהם כדי שעי"כ ישמעו לו ויתנצלו מן הסכנה, אך מפני שני דברים לא הי' יכול ללמדם הא' שהרופא ידע בעצמו שלא למד כל צרכו באותו החכמה ופן יבקשו ממנו ללמוד באיזה מקומות שהוא עצמו לא למד ויתגלה קלונו והב' שהלימוד של חכמת הרפואה צריך שנים רבים והרפואה צריכים לעשות חיש קל מהרה לכן הרופא ההוא אשר רוצה בטובתם הוכרח ללקט מספרי הרפואות איזה כללי' הצריכי' לענין זה ולהבינם איך נראה מחולי הקורטאר שהאויר אינו במזג הטוב ומכיר שהלב והמוח אינו במזג הטוב ואיך טבעם שיתפשט לחלוחתם בכל הגוף עד שיולד מזה חולאים המסוכנים אשר אמר ואיך ע"י העישון דברים אשר להם ריח הרע יתמזג האויר ואיך על ידי אכילות ושתיות אשר לא יונעם לחיך וזיע והקזות הרבה יתרפאו הגופות ועל כל דבר ודבר הראה מקום מוצא מספרי הרפואות וכששמעו זה ממנו האמינו לדבריו וכולם עשו כאשר צוה אותם וניצולו, ע"כ המשל. הנמשל הוא המדינה אשר נחלאו בחולי הקורטאר היא מדינתינו כי ממעמד הגרוע ומיעוט השפע ניכר שאין תפלתינו מקובלת ואין קול שוועתינו נשמעת וניחר גרונינו כמו שאמר המשורר